נשים בתנועה
עם איילת סולל דניאל
אישה ממשא למסע
תהליך שנתי של חיבור והתקרבות
אישה רוצה להסיר שכבות, לראות מעבר למציאות היומיומית, היא רוצה להיפגש עם עצמה. להתקרב אל כוחותיה, לגלות ולהרגיש את חיותה, את יציריותה. אישה רוצה לרקוד, להשתחרר, לשחק, להתרחב, להרגיש את יופי הבריאה. אישה רוצה לאהוב. היא רוצה להיות חלק מקבוצה, קבוצת נשים, שנמצאת שם בשבילך ואת יכולה לעשות הכל, לספר את עצמך דרך הגוף, דרך הקול, דרך המילים.
מסע חוויתי תהליכי, בו ננוע בתנועה נשית עגולה,
נשתחרר, נרקוד איך שבא, נשחק, נשתף דרך כלי הפלייבק,
נתחבר לנביעה פנימית ולמעגל נשי מחולל תנועה חדשה מיטיבה,
תנועה לעבר קבלה ויצירת אדוות ריפוי.
מתאים לכל אישה. אין צורך בניסיון.
בואי
ימי חמישי 9:30- 12:30 מדי שבוע
22.10.20-20.5.21
מקום של יוגה, קיבוץ עין שמר
אשמח לשוחח ולספר לך עוד...
את, שרוצה להרגיש מחוברת לגופך,
שמרגישה שיש שם משהו... שמחכה לך...
שמרגישה אישה בשירות הילדים, בן הזוג, העבודה, ה'צריכה', שמחפשת מקום פשוט לעצמה, להתגלות, להזין, להתרגש, למצוא משמעות, ליצור, להוציא החוצה, לבטא את עצמה בחופשיות, בשפה שתתגלה, שתנבע מתוכה...
שרוצה לקפוץ למים, למקום שהוא מעבר למילים,
אל אי הידיעה, לגילוי האותנטיות...
שמבקשת להתעורר, שרוצה לדעת את עצמה, להרגיש קרובה לרצונותיה, שרוצה להרגיש רכות...
את, שרוצה לשתף, שרוצה שיראו אותה, שישמעו אותה...
כל שנותר הוא לפנות זמן ומקום לעצמך,
להגיע איך שאת, לחוש את עצמך, את גופך, לנשום, להתחבר למה שמגיע, להסכים להרפות,
לתת לרגשות להופיע, לסיפורים להגיע,
להרשות לדברים לקרות,
מותרת את...
מותר לך להיות.
צילום: רפאל בן משה
אישה טווה חוטי נשמתה
חוטים מיתרים מהדהדים
פורמת מתירה קשרים
אוספת חלקים
טווה שורשים תלויים
הנה אישה יודעת
שולחת לך חוטים מיתרים
טווה טוב
בואי
לאסוף עצמות
השמיעי קול
תנועה
יחד ניפגש בתנועה, באלתור, בביטוי אמיתי,
נתקרב, נפגש עם עצמנו, כל אחת עם גופה, עם תחושותיה, עם הרגשתה.
נתכנס פנימה, נקשיב לעצמנו, ניתן לגוף ולנפש מרחב להיות,
מקום לרכך את הגוף, מקום להרגיש בו את היכולות שיש לנו בגוף.
נפתח את התנועה על שלל האיכויות שיש בכל אחת מאיתנו,
דרך הגוף, המוסיקה, הקצב והמרחב.
נעבוד בהשראת ריקודי בטן, יוגה, אלתור בתנועה, התמקדות וימימה.
נהיה בנוכחות, באווירה מקבלת, תומכת, מאפשרת,
המכילה כל תחושה ,רגש והוויה שתגיע.
משחק
תיאטרון פלייבק הוא תיאטרון עבור כל אחת,
מקום בו נשחק, נשתחרר עוד, באופן חדש, במשחק, בוורבליות, בקול ובטקסט.
נביא סיפורים (ויש הרבה...) מהיומיום, משדה ההורות, הזוגיות,
המיניות, הלידה, החברות, העבודה...
כל סיפור שרוצה לצאת וכל תחושה מורגשת שעוד לא קיבלה מילים מוזמנים,
כל אחת בדרכה, בקצב המתאים לה, לסיפורים, לקבל במה.
חברות הקבוצה משקפות, מחזירות את הסיפור,
דרך תנועה, משחק וטקסט, את המחשבות, הרגשות, הדמויות, השיחות ועוד.
כל מה שיש בסיפור, על רבדיו השונים, מתגלה, נאמר, מוצג באהבה.
מי שמספרת מתרגשת לראות את הסיפור בפרספקטיבה רחבה,
את תשומת הלב לרגשות ולנימי נפשה.
מי שמשחקת, חווה גם היא את עצמה במגוון תפקידי חיים,
מאפשרת תנועה פנימית במקומות חדשים או במקומות שלא העזה לגעת,
כך, מתוך משחק עבור מישהי אחרת.
אדוות ריפוי באמצעות משחק ותנועה, דרך חוויה של שיתוף וקבוצה.
לשחק בחזרה – פלי- בק, לתת מתנה.
ללדת משהו מתוכי, מבפנים החוצה לעולם, לאסוף, לחבר, לעבד עוד חוויה אותנטית,
להיפגש שוב עם חלקים בתוכי,
עם האישה היודעת,
הטווה חוטי חיים, יוצרת תנועה מיטיבה,
משתפת ביצירתה
ומזמינה עוד נשים להיות בהוויה נוכחת.
יצירה
כותבת אותי.
אישה בתנועה
זו אני.
אחרי שילדתי את שלושת בנותיי,
תחושה של יצירת חיים ויצירת חיי,
יצירה של מיכל אהבה,
של אהבה טהורה, של מהות החיים,
של משהו גדול ממני,
אני חלק בשרשרת החיים,
נותנת חיים,
מעניקה ליווי, תמיכה, הזנה, אהבה לגורות שגדלות.
בתוכי הרגשתי גם עצב מזדחל על כך שלא אלד עוד.
עד עכשיו לא בטוחה ולא שלמה עם ההחלטה שזה מספיק,
כי חווית ההריון ויצירת חיים היא כל כך גדולה.
הולדת האמא שאני הייתה ועודנה טרנספורמציה,
כניסה חדשה לעולם,
מעבר לאישיות שלי, מעבר לנסיבות חיי,
פשוט פלא בריאה של אהבה.
אז מלבד השמחה הגדולה והסיפוק על היש,
הרגשה של החלטה שיש בצידה
את מוטיב הזמן והארעיות פה בחיים.
כי אלוליי תחושת הגיל והזמן,
אולי כן הייתי ממשיכה עם היופי עד הזה.
ובמקום בתוכי שנוצר הדיאלוג הזה,
החלטתי ללדת את עצמי עוד קצת,
לצאת לאור עוד,
להמשיך ליצור,
לראות מה רוצה להיוולד מתוכי עוד.
חזרתי שוב לתהליך ההתהוות שלי כבוגרת,
שעבר דרך תנועה וריקוד, לחם חיי.
ריקודי בטן, אילתור ויוגה,
והמשיך בביטוי דרך תיאטרון פלייבק,
שחשף אותי ליכולת ביטוי אותנטית של כל חלקי,
הגופני, הרגשי, השכלי, הרוחני,
תוך כדי התקרבות לעצמי ולאנשים סביבי.
ורצון ליצור,
משהו מתוכי שיש לו נפרדות ממני.
יצירה.
מנחה הרבה שנים, אוהבת מאוד את האינטימיות
שותפות גורל, שיתוף ואת המרחב המיוחד שנוצר
כשקבוצה נפגשת.
הפעם מזמינה לתהליך חוויתי המחבר את כל מה שאספתי
במסע הנשי שלי עד כה.
איילת סולל דניאל, בת 46.
חיה בפרדס חנה עם בן זוגי ושלושת בנותיי.
מנהלת שותפה מרכז אקו פלייבק תרפיה.
צילום: ג'אלה ארדיטי
"והנה את, איילת, מושיטה לעברנו את היד.
מוזגת טיפה קטנה לכל אחד ואחת.
ואנחנו כמו עליסה צללים במחילה אל ארץ הפלאות של הפלייבק.
אל ארץ הפלאות עם איילת.
הארץ קסומה, אך יש גם סכנות. המסע מסתורי וצריך ללמוד לצעוד.
מתחילים להכיר, לשקף, להסתובב, לגעת בנפש, ללטף, לשתף.
ואת, איילת, מבילה אותנו למקום מופלא בלי סוף או התחלה.
רוקמת ושוזרת את החוטים של כולנו מעשי אומן בעזרת איזמל דק ומגלפת...
וכל שכבה שמגלפת אותנו מקרבת.
וכל חשיפה מחדדת. וכל התנסות רק יותר מדייקת.
רגשות לפעמים עולים על גדותם... עיניים דומעות, לאן ממשיכים מכאן?
ואת את מילה אומרת. אוספת. מחזירה למרכז את הספינה מנווטת.
נותנת לנו להבין שזה הדבר העמוק החבוי, הוא הדבר שזקוק לגילוי.
ואנחנו כבר לא אסופת אנשים. אנחנו חבורה קטנה ואוהבת.
אנחנו הקבוצה של איילת.
רוצים להודות לך מעומק הלב שלקחת אותנו למסע הקסם הזה
והצעדת אותנו בבטחה לגבהים ועומקים, הרים ועמקים,
אל ארץ הפלאות שנמצאת עמוק בפנים.
אוהבים,
קבוצת פלייבק 2020"
קורס שנתי לנשים בלבד
מיועד לכל אישה
הקורס מוכר לגמול השתלמות ולשבתון לנשות חינוך
פתיחה:
21.10.2020
יום חמישי 9:30-12:30
נשים בתנועה
אשמח לשוחח ולספר לך עוד.
מוזמנת להשאיר פרטים ואצור איתך קשר בהקדם,
או להתקשר - איילת 054-4684148
©2020 כל הזכויות שמורות לאיילת סולל דניאל
עיצוב ובנייה: התמנונה