כותבת אותי.

אישה בתנועה

זו אני.

אחרי שילדתי את שלושת בנותיי, 

תחושה של יצירת חיים ויצירת חיי,

יצירה של מיכל אהבה,

של אהבה טהורה, של מהות החיים,

של משהו גדול ממני,

אני חלק בשרשרת החיים,

נותנת חיים,

מעניקה ליווי, תמיכה, הזנה, אהבה לגורות שגדלות.

​

בתוכי הרגשתי גם עצב מזדחל על כך שלא אלד עוד.

עד עכשיו לא בטוחה ולא שלמה עם ההחלטה שזה מספיק,

כי חווית ההריון ויצירת חיים היא כל כך גדולה.

הולדת האמא  שאני הייתה ועודנה טרנספורמציה,

כניסה חדשה לעולם,

מעבר לאישיות שלי, מעבר לנסיבות חיי,

פשוט פלא בריאה של אהבה.

​

אז מלבד השמחה הגדולה והסיפוק על היש,

הרגשה של החלטה שיש בצידה

את מוטיב הזמן והארעיות פה בחיים.

כי אלוליי תחושת הגיל והזמן,

אולי כן הייתי ממשיכה עם היופי עד הזה.

​

ובמקום בתוכי שנוצר הדיאלוג הזה,

החלטתי ללדת את עצמי עוד קצת,

לצאת לאור עוד,

להמשיך ליצור,

לראות מה רוצה להיוולד מתוכי עוד.

​

חזרתי שוב לתהליך ההתהוות שלי כבוגרת,

שעבר דרך תנועה וריקוד, לחם חיי.

ריקודי בטן, אילתור ויוגה,

והמשיך בביטוי דרך תיאטרון פלייבק,

שחשף אותי ליכולת ביטוי אותנטית של כל חלקי,

הגופני, הרגשי, השכלי, הרוחני,

תוך כדי התקרבות לעצמי ולאנשים סביבי.

ורצון ליצור,

משהו מתוכי שיש לו נפרדות ממני.

יצירה.

 

מנחה הרבה שנים, אוהבת מאוד את האינטימיות

שותפות גורל, שיתוף ואת המרחב המיוחד שנוצר

כשקבוצה נפגשת.

הפעם מזמינה לתהליך חוויתי המחבר את כל מה שאספתי

במסע הנשי שלי עד כה.

  

איילת סולל דניאל, בת 46.

חיה בפרדס חנה עם בן זוגי ושלושת בנותיי.

מנהלת שותפה מרכז אקו פלייבק תרפיה.